נזק לא ממוני בנושא ליקויי בנייה

מבוא

בית המשפט רשאי לפסוק נזק לא ממוני לפי סעיף 13 לחוק התרופות, שזה נוסחו:

"13. פיצויים בעד נזק שאינו של ממון

גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק-ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין".

נזק שאינו ממוני הוא נזק של עגמת נפש, כאב, צער, הלבנת פנים, אי נוחות, פגיעה בשם הטוב, וכיוצא בזה.

בתיקי ליקויי בנייה, הליקויים עלולים להסב נזק לא ממוני הן בשל עגמת הנפש הנגרמת מהם, הן בשל אי הנוחות בגלל הליקויים והצורך לתקנם, עלבון במו"מ עם קבלן שאינו נעתר לפניות צודקות, צער וסבל בגלל ליקויי רטיבות, וכיוצא בזה. לא יכולים להיכלל בקטגוריה זו נזקים שאינם ממוניים הנגרמים כביכול בשל ליקויים נסתרים, אף שליקויים נסתרים יוצרים עילת תביעה לדיירים – ועילה זו תימדד רק על פי הנזק הממוני הנגרם.

מרכיבי הנזק הלא ממוני אינם בגדר מומחיותו של מהנדס, שמאי או אדריכל, אלא הם עניינו של בית המשפט.

אין מצפים ממהנדס, שמאי או אדריכל לקבוע את שיעורו של פיצוי בגין נזק לא ממוני, ויש להבהיר כי אין למומחים אלה כל כישורים מקצועיים לעשות כן; טעות היא לחשוב ששמאי מקרקעין מוסמך לקבוע שיעורו של פיצוי בגין נזק לא ממוני. הערכת שומה היא בגדר נזק ממוני (ירידת ערך בגין ליקויי בנייה או הערכה אחרת), ואינה החלטה שיפוטית כקביעת פיצוי שלא על בסיס של עלויות ביצוע או שומת מקרקעין.

משקלה של חוות דעתו של מומחה הממונה מטעם בית המשפט

  מומחה הממונה מטעם בית המשפט משמש בתפקידו כשליחו המקצועי של השופט, ואכן הלכה פסוקה היא שכאשר מומחה כזה מחווה דעה מקצועית, לחוות דעתו עדיפות על פני חוות דעת מקצועיות של מומחי הצדדים, אולם אין פירוש הדבר כי המומחה עושה את מלאכתו של בית המשפט כלל ועיקר.

בעניין זה שתי הערות:

1. עדיפות חוות דעתו של מומחה בית המשפט, תוענק רק כאשר מינויו נעשה בהסכמת הצדדים, ואילו כאשר מינויו אינו בהסכמה - אין לחוות דעתו שום עדיפות שהיא על פני חוות הדעת המקצועיות של הצדדים לדיון. בע"א 4218/90 חפציבה בע"מ נגד לחנר, , (לא פורסם, מובא בספר "עדות מומחה" תשס"ב מאת א' בן עזרא בהוצאת "שי" עמ' 459), נאמר:

"המומחה אשר מונה על ידי בית המשפט לא היה מומחה שמונה בהסכמה, ומשקלה של חוות הדעת היה כמשקל חוות הדעת של הצדדים".

2. גם כאשר מומחה בית המשפט מונה בהסכמת הצדדים לדיון, אין בית המשפט אמור לקבל את חוות דעתו כלשונה, אלא מצפים ממנו שיבדוק אותה לאור טענות הצדדים ולא יימנע, כשדרוש, לפסוק בניגוד לאמור בה. כך ארע בע"א 90/ 38-25 אברהם אלברט ואחרים נגד שיכון ופיתוח ואחרים: בית המשפט המחוזי בחיפה ביכר את חוות דעתו של מומחה הדיירים לאורך כל פסק הדין על פני חוות דעתו של מומחה בית המשפט, בניגוד לפסיקת בית המשפט קמא, ולהלן ציטוט המביע ביקורת על השופט קמא שקיבל ללא עוררין את חוות דעתו של המומחה שמינה (בהסכמה):

"שופט השלום הנכבד החליט למנות מומחה מטעם בית המשפט ומינה את המהנדס י' דימנט, שבדק את הדירות נשוא התביעות, והגיש חוות דעת על ממצאיו.

המומחה ה' דימנט לא הסתפק בתיאור הפגמים ועלות תיקונם, אלא אף התערב בצד המשפטי, שקל את טענות התובעים אף בנושאים משפטיים, והציע פתרונות לכל אלה. למרבה הצער לא בדק שופט השלום את חוות-הדעת האלה בדיקה בקורתית, וקבלן על קרבן וכרעיהן ללא דיון כלשהו בפסקי דינו ואימצן למעשה כבסיס לפסק הדין".

ראוי לציין בהקשר זה את דבריו של כבוד השופט מ' שנהב בת"א 19207/97 דיין רפאל ותמר נגד דנגור בע"מ, בית משפט השלום בתל אביב, (לא פורסם, מובא בספר "מומחיות בתכנון ובבנייה" כרך ב' מאת א' בן עזרא וע' בן עזרא בהוצאת "אתיקה" 1999), שדחה את חוות דעתו של השמאי-המהנדס שמינה, ולהלן הציטוט:

"באשר להמלצותיו האחרות של המומחה, בגין שיעורי הפיצוי בעבור אי התאמות במידות בדירה ובגין שטחה של המרפסת, המלצות אלה נבחנו על ידי, לנוכח התשתית הראייתית שבפני, והחלטתי שלא לקבלן כמות שהן. המלצות אלה, בניגוד להמלצותיו של המומחה הנוגעות למומחיותו המקצועית, צריכות להיבחן באמות מידה משפטיות וראוי כי סבירותן תיבחן על ידי בית המשפט".(ההדגשות אינן במקור).

הבהרה בעניין זה: שמאי מוסמך לקבוע מהי ירידת הערך של הדירה בגלל אי התאמה שאינה בת תיקון, אך אינו מוסמך להחליט מהו שיעורו של הפיצוי שראוי לתת לדיירים הגרים בדירה אשר בה ישנן אי התאמות אלו.

פיצוי על דרך ההערכה

בית המשפט מוסמך להעריך ולפסוק פיצוי גם אם הוכחה עובדת קיומו של הנזק מבלי שהוכח שיעורו. משהוכחה עובדת קיומו של ליקוי מסוים בדירה, ולא עלה בידי התביעה להוכיח מהו שיעורו של הנזק בגין ליקוי זה, בית המשפט רשאי לקבוע מהו הפיצוי שיינתן בפריט מסוג זה על דרך ההערכה.

נשאלת השאלה, מהן בדיוק אותן נסיבות בהן מוכח קיום הליקוי ולא מוכח שיעור הנזק? ובכן, בדירה יש מרכיבים שונים במגוון רחב של נושאים, ויש מקרים שליקוי מסוים אף שנכלל בכתב התביעה, זוהה נבדק והוכח, לא הוערך בגלל קשיים כלשהם. יתכן שמדובר בליקוי שלשם הערכתו נדרשת בדיקה הורסת, ויתכן כי מדובר בליקוי שלשם הערכתו נדרשים מומחים נוספים שאין סבירות להביאם בשל כלל ההוצאות בתיק. אמנם לא מדובר במקרה הנ"ל בנזק לא ממוני, אלא בנזק ממוני ששיעורו לא הוכח, אך יש פסקי דין לא מעטים בהם בית המשפט פוסק פיצוי לפי סמכותו לפסוק נזק לא ממוני כאשר שיעור הנזק לא מוכח, וזאת ללא צורך, כיוון שלבית המשפט יש סמכות ברורה לפסוק נזק ממוני שהוכח קיומו ולא הוכח שיעורו, על דרך ההערכה, באומדן.

דוגמאות לפסקי דין בנושא:

א. ת"א 990/91 טרבלסי יוסף ואחרים נגד רסקו בע"מ, (מובא בספר "מומחיות בתכנון ובבנייה" הנזכר לעיל). להלן ציטוט מדברו של בית המשפט בעניין הנדון:

"לאור כל זאת יש לפצות את הדיירים שנפגעו בשל התוספת בגובה המסלעה [טרבלסי ורולר]. המומחה לא כימת בחוות דעתו את הפיצוי בגין נזק זה. בא-כוח התובעים מבקש בגין נזק זה 20,000 ש"ח. לאחר ששקלתי את הנושא, הגעתי למסקנה כי הפיצוי שיש ליתן במקרה בגין המפגע של המסלעה, יהיה 15,000 ש"ח כערכם היום, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ואילך".

ב. ע"א 4218/90 חפציבה בע"מ נגד לחנר, בית המשפט העליון, (מובא בספר "עדות מומחה" הנזכר לעיל), להלן ציטוט:

"אכן, המומחים התקשו בהבאת דעת מומחה בנוגע לגובה הנזק שנגרם להם, אולם עובדת קיומו של הנזק למשיבים היא וודאית. בנסיבות אלה הסכום שנפסק להם כפיצוי על יסוד הערכה בשל עצם הבנייה, איננו גבוה, ובוודאי לא במידה המצדיקה התערבותה של ערכאת הערעור".

ג. ע"א 1781/90 דרוקר זכריה בע"מ נגד ציון פרטוש ואחרים, בית המשפט העליון:

"המדובר בנזקים שקשה לקבוע את שיעורם המדויק. ואמנם, מקום שהוכח קיומו של נזק אך שיעורו אינו וודאי, אפשר עדיין לפסוק פיצויים על דרך של אומדן כללי, וכך עשתה השופטת".

היחס בין שיעור עלויות התיקונים לשיעור הנזק הלא ממוני

אין בהכרח קורלאציה בין שיעור עלויות התיקונים לבין שיעור הנזק הלא ממוני. מן המפורסמות הוא שליקוי אשר תיקונו כרוך בעבודה פשוטה וזולה, עלול להסב נזק רב לדיירים. אמנם מצפים מדייר סביר כי יעשה מצדו כל שביכולתו כדי להקטין את הנזק, וזאת בכדי שהתביעה לא תגדל ותורחב שלא לצורך, אולם יש מקרים שלמרות עלות התיקון הנמוכה , הדיוט אינו יכול לאתר את מקור הפגע ולתקנו, ואילו הקבלן מכחיש קיום הליקוי או מתנער מתיקונו מסיבות שונות. דוגמא קלאסית לכך מהווים ליקויי אטימות. תיקון האיטום אינו כרוך בהוצאה כספית גבוהה, אך איתור המקור וסיבת חדירת המים לדירה – עניין למומחה הוא, והנזק שחדירת רטיבות לדירה גורמת הוא עלול להיות רב ועצום.

לפיכך, אין בהכרח יחס ישר בין היקף עלויות תיקוני הליקויים, לבין הפיצוי שייפסק על ידי בית המשפט בגין עגמת נפש.

גישה זו באה לידי ביטוי בע"א 469/88 זעפרני ואחרים נגד רמט בע"מ, (לא פורסם, מובא בספר "עדות מומחה" הנזכר ), כאשר פסק בית המשפט לזכות התובעים סכום אחיד (ולא סכומים התלויים בערך עלויות התיקונים) וקבע:

"והריני מחייב את הנתבעת לפצות את התובעים בגין צער ועגמת נפש בסך 15,000 ש"ח לכל אחת משש הדירות. פסקתי סכום אחיד, כי לא מצאתי הבדלים משמעותיים בסבלותיהם".

להווה ידוע כי עלויות התיקונים לא היו שוות בשש הדירות ונעו בין 6,446 ₪ לדירה ועד 14,241 ש"ח לדירה [לא כולל ירידת ערך אלא רק עלויות תיקונים כפי שסוכם בפסק הדין לגבי כל דירה].

ראוי להביא בהקשר זה – את ת"א 2355/90 ארדמן נגד אורנים בע"מ בו פסק השופט ד"ר גבריאל קלינג מבית המשפט המחוזי בתל אביב עלויות תיקונים בסך 27,106 ש"ח ואילו שיעורה של עגמת הנפש הגיע לכדי 60,000 ש"ח.

בנוסף, ראוי לעיין בדברי הקדמתו של השופט צבי טל לספר "בקורת איכות בבנייה" מאת א' בן עזרא וש' ספקטור, ראה אור בהוצאת "שי" 1999, ולהלן ציטוט מדבריו שם:

"ליקוי מצוי אחד שפגיעתו רעה ביותר, הוא הטחב והרטיבות בדירה. יש שהמים מחלחלים מלמעלה, ויש שמפעפעים ועולים מלמטה, ויש החודרים, מחמת גשמים ורוחות עזות, בקיר שלא נאטם כראוי".

עגמת נפש רבה גורם ליקוי מסוג זה. לפעמים קשה לתקנו כי לא מתגלה בקלות מקור חדירת הרטיבות, אך לפעמים קל לאתרו וזול לתקנו, ואין הדבר מורה כלל על שיעור הנזק הלא ממוני הנגרם בעטיה של הרטיבות.

  פסק הדין שאוזכר במאמר:

ת"א 2355/90 ארדמן נגד אורנים בע"מ

* מהנדס בניין ומתכנן עירוני, מומחה לתחיקת הבנייה. מחברם של ספרי משפט והדרכה בתחום התכנון והבנייה. דואר אלקטרוני: bezra@inter.net.il ; אתרים: http://kurtov.israel.net, http://bnebeytcha.co.il

** המידע המוצג במאמר הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין